"פעם הייתי ילדה קטנה וחמודה על חוף הים בתל-אביב אחר כך הייתי ילדה יהודיה מבוהלת מקול צעדים אחר-כך הייתי ילדה ליטאית מוזנחת ומוכה אחר –כך גנבתי גבולות בזהויות זרות והיו לי בכל רכבת הורים אחרים, עברתי מיד ליד וממקום למקום עד שהלכתי לאיבוד בקרנבל מסכות רב משתתפים. מה מעיר אותי לפעמים בהרגשה שכמעט נגעתי, מדוע מפחידים אותי עצי הלבנה שנראים בחושך כמו אנשים עוטים לבן כמו התחפשו בפורים לרוחות מתים?" רות בן דוד בת בצלאל והדסה אלפרן נולדה בתל-אביב בשנת 1936, בשנת 1938 יצאו הוריה לליטא ומשם כבר לא חזרו. רות הייתה בת חמש כאשר נאלצה המשפחה לעבור לגטו. בדרך לא דרך הוציאו אותה הוריה מן הגטו פעם אחת, והיא הוחזרה שוב על-ידי האדם שהחביא אותה. היא הייתה בגטו בזמן אקציית הילדים הנוראה, ואחריה הבינו הוריה שאינה יכולה להישאר שם, שוב הצליחו להבריח אותה מן הגטו והיא ניצלה. היא הגיעה לארץ בשנת 1947. רות חיה בטבעון מאז שנת 1959.
בבלוג זה ניסיתי לשחזר יחד עם רות את סיפורה באמצעות מפת מסלול חיים. רות אינה מפסיקה לחקור את תעלומת ילדותה, הקשורה בהוריה שנספו, הסבים והסבתות שנספו גם הם בשואה, בקרובי משפחה שנשארו בארץ וחיפשו אותה במשך השנים. בְּחוֹרים שחוֹרים שנשארו בלתי פתורים. חשוב לה מאוד לדייק. אך איך אפשר לדייק כאשר פרטים רבים כל-כך נשארו עלומים לילדה בגיל 5-10 . רות הגיעה לארץ בהיותה בת 11 לאחר שעברה את ה"אוניברסיטה של החיים" כדבריה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה